השריף מקליקו ווגאס בלילה

יום ראשון 9/10

אורן ואני החלטנו לצאת בבוקר מוקדם, אפילו כשהילדים ישנים. כיוונו שעון לשעה 7 בבוקר, ומיד כשקמנו שתינו מהר קפה, התנתקנו מהחיבורים והורדנו את שירי לישון מאחורה, ויצאנו לדרך כשכולם ישנים. המטרה היא להגיע לווגאס עד אחה"צ, ובדרך לעבור בעיירת הרפאים קליקו (Calico ), שהיא עיירה משוחזרת של כורים מסוף המאה ה-19.

נסענו כשעתיים, כשבינתיים עומר כבר ער, ושני אחרים ממשיכים לישון עד 10 וחצי! הגענו לחנייה של המקום, ולשמחתנו גילינו כי בדיוק בסוף השבוע הזה יש כאן מעין יריד או חגיגה שנתית. המקום עצמו משחזר באופן מדהים את עיירת הכורים – שכרו בעיקר כסף – וכמובן שהכול מלא בחנויות ומאוד מסחרי, אבל בצורה נעימה. לכבוד היריד הסתובבו שם המון אנשים, בעיקר מקומיים, כשהם לבושים בבגדי התקופה, וכמובן היה שם השריף, לא אחד – שניים! במשך היום יש לאורך הרחוב כל מיני תחרויות מהתקופה ההיא – הזזת אבן במשקל 150 פאונד, העמסת חצץ לתוך קרונית, הטלת ביצים למרחק, ועוד כל מיני כאלו. מידי שעה בערך, נערך קרב יריות באמצע הרחוב, תוך המחזה משעשעת של השריף שתופס פושעים – גן עדן לחובבי המערב הפרוע! גל ואורן אפילו עלו לסיבוב על כירכרת הדואר הרתומה ל-4 סוסים. בילינו שם כשלוש שעות, ומיד לאחר מכן יצאנו לווגאס.

ביציאה מקליקו בפעם הראשונה, אנחנו שוכחים להכניס לארונות ולארגזים את כל מה שבחוץ, ומתחילים לנסוע. כמובן שגלון מים נשפך לנו על הרצפה, וכל מיני דברים מתעופפים בחלל. לא נורא, הקראוןן קיבל שטיפת רצפה לא מתוכננת. רק חבל שזה עם מים מינרליים...

הנסיעה לווגאס אורכת כשעתיים וחצי, במהלכה אנחנו עוצרים רק כדי להכין לכולם סנדביצ'ים עם שוקולד /חומוס. שירי ישנה כך שהיא אפילו לא אוכלת ארוחת צהריים, אם אפשר לקרוא לזה כך. תוך כדי נסיעה אנחנו מכינים תיקים, כי בווגאס אנחנו עוברים למלון.

בסביבות 5:30 אנחנו נכנסים לעיר, שאכן השתנתה מאוד בשנים האחרונות. כבישים רחבים מאוד, מחלפים אדירים, וכמובן המון המון שלטים מוארים, שלמרות שעוד לא החשיך, הם כבר בולטים למרחוק.

אנחנו מגיעים בקלות למלון, ומתמקמים. להזכירכם, אנחנו עם רכב באורך 10 מטר, וצריך לחנות מאחור. אבל האמריקאיים מסודרים, ויש מקום מיוחד לקראוון שלנו. אנחנו מקבלים חדר- מה חדר, דירה! שני חדרי שינה וסלון, ומטבח מאובזר יותר טוב מהבית... בקיצור אנחנו מרוצים, יצאנו לחופשה מהחופשה.

כולם מתקלחים (יש שתי מקלחות...) ואנחנו מחליטים ללכת לאכול ארוחת ערב ב-Rain Forest Cafe, שזאת מסעדה שמעוצבת כיער גשם ובתוכה חיות (מלאכותיות) וגם אקווריומים ענקיים עם דגים מרהיבים. השעה כבר 21:00, ואנחנו גוועים מרעב, ומחכים שיביאו לנו כבר לאכול. אורן מצהיר שאם זה לא יגיע מהר הוא יצוד את אחד המלצרים.. האוכל מגיע, ואנחנו די מתנפלים עליו, והכול מצוין. לקינוח אנחנו מזמינים הר געש. הר געש? עוגת שוקולד חמה במילוי גלידה עם קצפת, ורוטב שוקולד חם, רק שלא היינו מוכנים לגודל של הדבר המפלצתי הזה בגובה של 30 ס"מ. משוגעים האמריקאיים. אנחנו הולכים קצת לטייל, אבל אנחנו כבר ממש עייפים ובשעה 23:30 אנחנו גוררים את עצמנו בחזרה למלון, ונופלים לישון, לילה טוב!
והנה גם תמונות שהוספתי רק ביום 13/10: