יומולדת ומלאכים נוחתים

יום חמישי 13/10 - יום נוסף בפארק ציון

כרגע שירי ואני יושבות בקראוון, השעה 21:00, והבנים הלכו למקלחות. החלטנו להישאר כאן לילה נוסף, שככל הנראה יוריד לנו את הנסיעה לסדונה שבאריזונה. אין ברירה וצריך לוותר על משהו.

הבוקר התחיל בכך שאורן יצא כבר ב-9:30 לטיול ארוך של טיפוס רציני לנקודת תצפית גבוהה ששמה Angel's Landing – שאפשר לתרגם גם למשהו כמו מנחת או נחיתת המלאכים. זאת הנקודה הגבוהה אליה ניתן לטפס בתוך החלק הזה של הפארק.

אנחנו לקחנו את הבוקר יותר לאט, שירי וגל ישנו עד כמעט 11:00. אני בזמן הזה עליתי לכיוון המשרד קבלה של המקום, כדי שאוכל להתקרב לרשת האינטרנט ולשלוח מייל לצ'יף טוטסי, איתו קבענו סיור למחר בעיירה פייג' – מה שצריך יהיה לדחות. משום מה חשבתי שנגיע לשם כבר מחר. גם עדכנתי את הבלוג עם הרבה תמונות – מה שאפשר לעשות רק כשיש רשת חזקה. מקווה שנהניתם..

רק בשעה 12:00 נסענו לכיוון הפארק, והחלטנו (שירי ואני) ללכת לראות את המסלול הקצר של האמרלד פול'ס – בריכות האיזמרגד. איזמרגדים לא ראינו, אבל עברנו מתחת למפל – כפי שתראו בתמונות – מאוד גבוה, וצילמנו תמונות יפות. יש בתוך החלק המרכזי של הפארק לודג' שהוא מלון מאוד יפה עם דשא ענק בפתח ובמרכזו עץ ענק, לא יודעת מאיזה סוג. שם ישבנו לפני ואחרי המסלול והעברנו את הבוקר ממש בגן עדן. אין מה לומר, הפארק הזה בהחלט נותן הרגשה של מקום מיוחד. המתיישבים הראשונים שהגיעו אליו, היו מורמונים אדוקים, והם קראו לו פארק ציון, על שם ארץ הקודש שלנו. הסיבה היתה שהם אמרו שכך בוודאי נראית ארץ הקודש – כמו גן עדן. מה לומר, צדקו.

לאחר ארוחת צהריים קלה על הדשא, לקחנו את האוטובוס של הפארק בחזרה למרכז המבקרים, שם פגשנו את אורן שכבר חיכה לנו כמעט שעה וחצי. הוא סיים את המסלול בשעתיים וחצי, במקום בארבע שעות.

וזהו התיאור שלו את המסלול:

אח, איזה תענוג שוב להעלות דופק אחרי התנזרות ארוכה מריצות! בחרתי את המסלול הקשה ביותר של הזאיון שנקרא אנג'לס לנדינג, ואין מה להגיד – אם המלאכים מחפשים מקום לנחות, זה שם. רק חמישה מייל (שמונה קילומטר) אבל תפירה תלולה בשביל שחלקו מסודר וסלול וחלקו טיפוס על סלעים או מדרגות סלע גבוהות, כאשר חצי המייל האחרון משופע במיוחד ונעזרים בו בשלשלאות ברזל שמלוות את המסלול. יש כמה נקודות עצירה שבהן אפשר להחזיר קצת את הנשימה ובעיקר להתמסטל מנוף משגע של כל העמק, נהר הווירג'ין שבמרכזו  והכביש האדום שמתפתל למטה. תוך שעה וחצי הגעתי לפסגה שגובהה כ-1800 מטר ואחרי מנוחה קצרה ירדתי בחזרה, חלק מהדרך בריצה קלה, כשאני מסיים את המסלול כולו בשעתיים וחצי כולל הפסקות מים וצילום רבות (לעומת ארבע שעות שזה אמור לקחת לפי המידע במרכז המבקרים של השמורה). מכיוון שסיימתי קצת מוקדם והבנתי ששאר המשפחה נכנסה לשמורה (השארתי את השם שלנו אצל הריינג'רית בכניסה והיא אמרה לי שהם נכנסו) נחתי כשעה וחצי, קניתי לבתשי צפרדע בחנות המתנות, שתיתי קפה דוחה שהם מתעקשים לקרוא לו לאטה, ולבסוף כשהחבר'ה הגיעו ממסלול האמרלד פולס לקראת ארבע נכנסנו בהחלטה של רגע לסרט תלת ממדי בקולנוע האיימקס שבמרכז המבקרים וראינו (הילדים ואני) סרט תעודי מעניין על ציידי הטורנדו שנכנסים עם ציוד מיוחד לתוך הסופות כדי לחקור אותן. כשחזרנו בשאטל לקראוון בתשי כבר חיכתה לנו שם וסיימנו את הערב בצורה כיפית במיוחד עם בשר על האש ומדורה על שפת הנחל.

ואני מחזיר את הבלוג לבעלים המורשים שלו:

אני חזרתי לקראוון, ובדרך הצטיידתי בהמבורגרים, בפחמים ובפיתות מיוחדות למדורה, וכמובן במרשמלו. תכננו לעשות אסאדו בערב. יש ליד כל חנייה של כל קראוון מתקן מיוחד לבשר על האש, וכן טבעת בנויה מבטון, שקונים עבורה עצים למדורה. מותר כמובן רק במקומות המוסדרים. בערב, הכנו אוכל ואורן הכין סטייקים מעולים והמבורגר, שהתחסלו עד הביס האחרון. אח"כ ישבנו כולנו סביב המדורה ושרנו. אורן, שירי ואני שרנו שירי ארץ ישראל, וגל ועומר כל מיני שירי שטות. אפילו קיבלתי מתנות ליומולדת! צפרדע (בובה, לא אמיתית) וגם שוקולדים וכוס תרמית מלאס ווגאס. גל צייר לי ציור חמוד, ובקיצור – היה אחלה יומולדת!