קראוון, חושך ו..יום הולדת

קודם נעדכן שכרגע אנחנו במורו ביי בחלקו הדרומי של כביש מספר 1. אני מעדכנת לאחור על היום השני שלנו בטיול 27/9.

היום התחיל בכך שכולנו היינו ערים כבר בשעה 4 בבוקר – בחוץ, מן הסתם, חושך מצרים. אנחנו הגדולים מחפשים קפה בנואשות, והשאר מחפשים איך להעביר את הזמן, עד שזה יהיה חוקי לצאת החוצה לטייל.

היום יום הולדת של שירי, ונורא רצינו לעשות משהו משמעותי – מסעדה או משהו כזה. מצד שני, אתמול התקשרנו לחברת הקראוונים והם הודיעו לנו שהקראוון יהיה מוכן רק בין 14:00 ל-14:30. ממש התעצבנו כי זה מקלקל לנו את התכנונים.

אז מה עושים הבוקר? חוזרים לשוק האיכרים ולגרוב כדי לאכול ארוחת בוקר. בשעה 8 ורבע, כבר ישבנו בדיינר אמריקאי טיפוסי והתלבטנו בין לחם מטוגן מלווה בסירופ מייל ונקניקיות (!) או פנקייק מלווה בסירופ מייל ונקניקיות (!) – החלטות קשות מאוד.

המשכנו לטייל והחלטנו לנצל את הזמן לקניות ראשונות – קיי מרט זהו בית כלבו זול שרוב הבגדים בו אומנם נראים בסגנון של ג'יסר א זרקא, אבל יש לא מעט מציאות. יצאנו עם כמה דברים, ובעיקר עם מים.

אנחנו שתייני מים לא קטנים, ואחרי שביזבזנו כל כך הרבה כסף על מים במסעדות קנינו ארגז של בקבוקים ב-4 דולר.

לקרוז אמריקה הגענו קצת אחרי השעה 14:00, וגילינו שהקראוןן שלנו כבר מוכן. רכב חדש משנת 2011 עם פחות מ-20000 מייל. נראה מצוין, ללא שום תקלות. אבל אנחנו גם פחדנים וגם ממושמעים, כך שהרשימה של דוד פרנקל מפורום צפון אמריקה יוצאת מהתרמיל ומייד אורן מפגין בקיאות לא נורמלית בכל החיבורים וההתאמות.

יוצאים לנסיעה ראשונה, ואני נוהגת. פחד אלוהים! מעולם לא נהגתי בכזה רכב ענק וכבד. ולמרות שקראתי על זה המון, זה ממש ממש מפחיד. אני יודעת שצריך להתרגל, אבל ההתחלה לא פשוטה.

בהמלצת הצוות של קרוז אמריקה, אנחנו נוסעים לוול מארט הקרוב. כולנו כבר גוועים מרעב. טוב, אין ברירה ונכנסים למקדונלד. מיד לאחר מכן, ממשיכים בקניות – המקדונלד כפי שהבנתם, הוא ממש בתוך החנות. המקום הזה ענק, ואנחנו כבר עייפים – אבל אין ברירה, חייבים להצטייד. איכשהו אנחנו בוחרים כל מיני דברים, חלקם מוכרים, וחלקם ממש לא. הדבר הכי מדליק זה שמצאנו חומוס של סברה. סברה זה של שטראוס למי שלא יודע. הטעם קצת שונה מישראל, אבל מוצלח יחסית.

לאחר גמר ההצטיידות אנחנו מתחילים לנסוע לכיוון מליבו, למצוא פארק קראוונים מסוים. הנסיעה איטית מאוד וכולם כבר נרדמים מאחורה. לאחר המון זמן של נסיעה די מפחידה וקצת התברברויות, אנחנו מגיעים בשעה 21:00, בחושך מוחלט לפארק קראוונים נחמד. ליאור – ניסינו להגיע באור, אבל לא היה לנו שום סיכוי..

בסיכומו של דבר, לא ממש חגגנו לשירי – רק מתנה ונישוקים וחיבוקים, ננסה לפצות על כך מחר.