את הקטע הבא כתבתי כבר ביום שבת שעברה:
אז זהו, אנחנו שבוע לפני הטיסה. למעלה, על המיטה שבחדר עבודה (סוג של מחסן, בעצם) יושבים להם במרוכז כל הצ'ימידנים, התרמילים וכבר חלק מהציוד שצריך יהיה להיכנס לתוכם. חלק מבגדי החורף כבר מסודרים בערימות, ומוכנים להיכנס לתיקים.
תיקי תרופות (כן, יש שניים כאלו – לפיזור סיכונים) כבר מסודרים ומאורגנים. לא שכחנו כלום. אני יודעת שיש בארה"ב הכול. אבל לרוץ לחפש בית מרקחת בשביל פלסטר או טבלית מציצה לכאב גרון, נראה לי בזבוז זמן.
גם השלב של ההתארגנויות הגדולות מאחורינו. יש לנו sim אמריקאי לכל אחד מהטלפונים שלנו. אנחנו נתחבר לרשת varison האמריקאית. נקווה שלא נגלה שאין כ"כ כיסוי. החלטנו לעשות חבילות גדולות יחסית, בעיקר בגלל העבודה. ייתכן מצב שבו יהיה צורך בהרבה שיחות, ולא כדאי להרגיש לחץ בעניין. ברור לי, שמי שייהנה מזה זה המשפחות שלנו, שבמחיר שיחה מקומית יוכלו להתקשר אלינו ללא הגבלה. מי שרוצה פרטים על העסקה הזו מול חברת "סים-זול" – חברה מבני ברק, שיישלח אלי מייל.
היום יום שבת ועכשיו 16:00 אחה"צ. הכול כבר ארוז, חוץ מכמה "זנבות". הורדנו הכול לסלון – כדי לעשות לנו סדר בעיניים.
מחר בבוקר, יבואו מ"הום צ'ק אין" של אל על, לקחת את כל המזוודות, וכך נישאר עם 5 תרמילי גב בלבד לסחוב. כמובן שהכנתי חטיפים ומסטיקים וצ'ופרים לטיסה. זה שאסור להעלות לטיסה יותר מבקבוקים של 100 מ"ל מים, יגרום לנו כמובן לבעיה גדולה – כי אנחנו שתייני מים רציניים. נראה אולי נצליח לשכנע אותם לאשר לנו קצת יותר מזה.
בינתיים גם עובדי רכת ישראל גורמים לנו לצרות, כי חשבנו שאין יותר פשוט מללכת ברגל לרכבת, רק עם תרמילים על הגב – אבל כרגע מסתמן שלא תהיה ברירה, אלא להזמין מונית ל-5, שזה גם מסובך להשיג, וגם יקר, כמובן.
נעדכן בהמשך, אולי אחרי שכבר ננחת בלוס אנג'לס..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה